מאת: ירון זיו
קבוצות מניעה הן קבוצות אשר בשונה מקבוצות התערבות אינן נוצרות עקב צורך או מצוקה מסוימים, אלא מתוך רצון לספק תמיכה ולמידה בקבוצה, שבה כל חבר יכול ללמוד מיומנויות ולרכוש כלים לתקשורת ולהסתגלות יעילות יותר. מטרתן העיקרית היא להשאיר את הבעיה בפוטנציאל ולהקנות מיומנויות וכלים, אשר מונעים מראש היווצרותן של בעיות. לדוגמה:
ביחסים בין הורים לילדים – במקום להתמודד עם מריבה בין הורה לילד, בקבוצת מניעה ילמדו דרכי תקשורת יעילות שימנעו את היווצרות הבעיה מלכתחילה. קבוצות המניעה נדירות יותר, למרות חשיבותן הרבה. והנטייה הטבעית של בני-האדם היא לטפל בתסמין ולהתערב רק לאחר שהגיעו מים עד נפש.
פרופ' ג'ראלד קפלן פיתח בשנת 1964 מודל, המציג נקודת מבט מעניינת בקבוצות מניעה. קפלן מבחין בשלוש דרגות מניעה: מניעה ראשונית, מניעה שניונית ומניעה שלישונית.
מניעה ראשונית – חינוך להיגיינה בריאותית סביבתית, היוצרת אקלים ותנאים בריאותיים שימנעו היווצרות מחלות. זה מודל הלקוח מתחום הרפואה המונעת, ובו מחנכים לנטילת ידיים, לשמירת חום הגוף, להיגיינה גופנית וסביבתית וכד'.
לקריאת המשך הפוסט – דר' ירון זיו
קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".