מתוך מגזין 7 ימים
רציתי להתייחס לכתבה שפורסמה בעיתון 7 ימים של ידיעות אחרונות שדיווחה על נתונים מהם עולה כי האלימות והפשיעה בקרב בני הנוער הגיעה לשיאים חדשים.
המרואיינת בכתבה ד"ר רויטל סלע-שיוביץ מנתה 3 סיבות עיקריות להידרדרות בפשיעת הנוער בעשור האחרון:
1.הזנחה של הטיפול בעולים חדשים
2. ההשפעה של הטרור
3. צמצום הטיפול באוכ' חלשות.
רק אחרי זה היא ציינה את "היחלשות הסמכות ההורית" ו"המעורבות הנמוכה של בתי הספר".
אני לא כל כך מסכים איתה שזה הסדר הנכון של הסיבות. כשאתה לא מטפל בקשישים זאת בעיה טכנית ואילו חוסר סמכות הורית זו תופעה עולמית גורפת, שנגרמת כתוצאה של מעבר מדיקטטורה לאנרכיה. אנחנו כרגע נמצאים בעוצמת האנרכיה.
הבעיה היא הרבה יותר עמוקה – מדובר בהתרופפות גבולות ככלל ופגיעה בתהליך החינוכי. כיום אין בכלל שליטה בדחפים ומהמקום הזה אנשים מוציאים דחפים לא נשלטים. הבעיה השניה זו בעיית התקשורת. רוב ההורים בכלל לא מתקשרים עם הילדים שלהם.
האבסורד הוא שיש יותר זמן פנאי, כי רוב ההורים עובדים בסביבת עבודה וירטואלית מול מחשב וחלקם אף עובדים מהבית. במציאות של המאה ה-21 יש יותר פוטנציאל לזמן פנאי, אךבפועל זה לא קורה – לא בזוגיות ולא בהורות.
התקשורת נעשית דרך פייסבוק, אימייל, SMS-ים ושאר עזרים טכניים. הילדים חיים בתחושה שאין להם כתובת למי לפנות. לילדים לא נוח עם המצב הזה – יותר מההורים שלהם. כשאין דמות שאפשר לשתף בקשיים של גיל ההתבגרות, לא פלא שהילדים נזרקים החוצה ומוצאים את עצמם בסביבה לא מוגנת, אלימה ורווית דחפים בלתי נשלטים.
פרופסור ויקטור פרנקל אמר פעם – "הזעקה הלא נשמעת למשמעות" והתכוון לכך שהפשע מגיעים משני הכיוונים – אלה שאין להם כלום ואלה שיש להם הכל.
אלה שאין להם כלום מרגישים שאין להם מה להפסיד ואיבדו הכל. הם מבטאים דרך פשיעה את התסכול והתוקפנות שיש להם. אלו שיש להם הכל הם אלה שאיבדו ערך ועניין במה שיש להם ומחפשים כל הזמן ריגושים וחידושים דרך הפשע. כל זה מחזיר אותנו חזרה לאובדן הגבולות.
לכן, הסמכות ההורית והמורית הינה קריטית . עלינו לבדוק האם הילד למד לתעל נכון את הדחפים שלו, כשהמטרה היא לדעת להציב גבולות מצד אחד ולאפשר חופש מצד אחר.
ירון זיו
ירון זיו 
Hi, this is a comment.
To delete a comment, just log in, and view the posts' comments, there you will have the option to edit or delete them.